הקטע השני הוא הצורך שהתפתח עם השנים להציג היצע גדול של תתי־דגם וגרסאות בגדלים שונים בתחום הבינוני — והרבה יותר בתחום הגדול: עשרות בחלוקה ראשונית, מאות וגם יותר בחלוקות משנה.
חיבור שני הקטעים האלה, פלוס הקטע שבכל זאת, מדובר במקטע לא גדול בהיקף הרכישות באירופה, ובעולם הגדול העסק עובד קצת שונה, הביא ליצירת הקטע השלישי: שיתוף. והמשמעות היא שמספר יצרנים משתפים פעולה לייצור דגם אחד, לפעמים יותר, בתחום הזה. כך הדבר במסחריות זעירות, קטנות, בינוניות, טנדרים — וגם במסחריות גדולות.
למעשה, עד לאחרונה רק פורד ייצרה דגם אחד של מסחרית גדולה לעצמה ורק לעצמה (טרנזיט) — וכל שאר מותגי אירופה בתחום היו שותפים: מרצדס (ספרינטר) ופולקסווגן (קרפטר) נפרדו רק לפני שנה, רנו מאסטר היה גם אופל/ווקסהול מובאנו ופיאט דוקאטו הוא גם ראם פרוסטאר (בארה"ב), סיטרואן רילי/ג'אמפר וגם פיג'ו בוקסר.
הפרויקט
ב־1978 הוקם פרויקט Sevel שת"פ בין פיאט לבין פיג'ו־סיטרואן (PSA), שפעל בשני מפעלים: צפון, שהופעל על־ידי הצרפתים ושם ייצרו את המסחרית הבינונית פיאט סקודו/פיג'ו אקספרט/סיטרואן ג'מפי, וגם מיניוואנים. בשעה ששיתוף הפעולה הזה פסק ב־2013, ואת פיאט החליפה טויוטה, לא כך במפעל סוול דרום, השוכן באיטליה ומופעל על־ידי פיאט (כיום FCA).
כבר ב־1981 יצא הדגם הראשון לשוק, ו־12 שנים לאחר מכן הדור השני. ב־2006 הוכרז הדור השלישי וב־2014, הדור הרביעי, כרגיל בברנז'ה בצמוד לכניסתו לתוקף של תקן יורו, אז יורו 6.
כמקובל, גם דגם זה מוצע בחמישה תתי־דגם עיקריים: ואן סגור למשלוח בלבד, קומבי עם ספסל וזוג חלונות לנוסעים וחלל מטען גדול, מיניבוס, משאית שלדה עם תא נהג יחיד או כפול.
כמובן, גם הבוקסר מוצע עם שלוש רמות אורך לבסיס הגלגלים, ארבע רמות לאורך הרכב, שלוש לגובהו. המשקל הכולל נע בין 2.8 ל־4.4 טון, ונפח ההטענה מגיע ל־17 מ"ק.
המקרה הפרטי
למבחן קיבלנו בוקסר בתצורה שכיום נעשית נדירה בישראל: קומבי. הסידור הזה מאפשר להסיע ארבעה נוסעים נוספים מאחור, וליצור מעין "תא צוות" כמו במסחרית גדולה עם תא־נהג כפול, אבל עם נפח הטענה גדול, וכזה שניתן להגדלה ללא נוסעים לאחר קיפול המושב. השמשות, שכמו הספסל הן בהתקנה מקומית, נעות בהזזה, ותופסות כשליש מאורך הרכב והן מוכהות.
הגרסה היא L1 H1 335 — למשקל מותר של 3.51 טון — טוב גם לבעלי רשיון לרכב נוסעים שהוציאו אותו לפני 1.1.2007 — להעמסה של 1.575 טון ולהובלה של 8 מ"ק. המנוע, בנפח 2.0 ליטר, מייצר 130 כ"ס, המומנט הוא 35.7 קג"מ, התיבה ידנית 6 הילוכים.
מפגש במעוין שורק
עם הצגת הדגם החדש לפני 4 שנים, שופר העיצוב החיצוני ועשה את הופעתה של המסחרית הזאת למתקדמת ועדכנית, ממשיך את מגמת "עיצוב גם בכלי עבודה" שהוצגה בדור השלישי. זה כלי עבודה שעיצובו נעים לעין.
הכניסה פנימה מפגישה אותנו עם סביבת נהג שגם היא זכתה לעיצוב מוצלח ותכנון ראוי, באמצעות הפרדה מודגשת של הקונסולה המרכזית, וקווי המתאר מוצלחים מאוד. איכות החומרים סבירה, וכך גם איכות ההרכבה, והטקסטורה נאה לעין.
אבל עוד לפני שהתמקמנו במושב, גילינו שאין כלל ידיות אחיזה לטובת כניסה קלה פנימה, עניין חשוב למי שנכנס לרכב ויוצא ממנו מספר פעמים ביום. המושב עצמו נוח לישיבה, וגם לאחר נהיגה ארוכה מאוד, התגלה כידידותי לנהג; כוונון המסעד טוב ומוצלח וזה מעניק תמיכה נכונה לגב. עם זאת, המרווח לברך ימין אינו גדול. עם תחילת הנהיגה, מתגלה שכדי לשחרר את ידית בלם החנייה, הנמצאת משמאל למושב, צריך להתכופף, ועם עצירה, כאשר רוצים למשוך אותה, צריך להתכופף עוד יותר.
אין הרבה מקומות אחסון, וגם אלה קטנים מדי והגישה אליהם אינה נוחה כנדרש. כמקובל בז'אנר, גם בבוקסר תא אחסון עילי פתוח לרוחב כל תא הנהג, אבל נהג גבוה ימצא כי הוא עלול להפריע לו.
מערך הפיקוד על המיזוג והשליטה ברדיו, הנמצאים במרכז הקונסולה, אינם ממוקמים טוב ובעיקר רחוקים מהיד לטובת שליטה ללא הזזת הגוף. זווית הצג, כלפי מעלה, עלולה להפריע לנראות בגלל השתקפות יתירה של השמש, וגם הזווית שלו ביחס לנהג אינה מוצלחת. בנוסף, אין בהגה כפתורי שליטה ואפילו USB מקורי אינו בנמצא.
תנוחת הנהיגה גבוה, שדה הראייה מצוין, וכל אלה מסדרים לנהג תחושת נינוחות טובה בנהיגה בכלל, באזורים עירוניים צפופים בפרט. יצוין כי החלק התחתון של המראה הימנית, זה עם זווית 180 מעלות, מוסתר.
פתיחת דלת הצד מאחור קלה ביותר, כך גם סגירתה והתנועה שלה קלה כנדרש. המושב מאחור נמוך מדי, אין בו רצועות בטיחות אלכסוניות לכל הנוסעים והוא קשה לקיפול. דלתות ההטענה מאחור אף הן נפתחות בקלות, וקל מאוד לקבע אותן ב־180 מעלות. משטח ההעמסה נקי ויעיל, מאפשר ניצול מקסימלי של חלל הרכב. ברכב רצפת מתכת ודיפון הקירות הוא בבד לבד.
לבוקסר אין כל מערכות בטיחות עדכניות, ובתחום זה הוא חייב עדכון כמו המתחרים המודרניים שלו.
העיר, הכבישים ורמת הגולן
המנוע המשרת את הבוקסר אחראי לביצועים טובים מאוד. מעבר לשיוט נינוח — 100 קמ"ש ב־2000 סל"ד — הוא מאפשר לשמור על קצב מצוין גם במעלה הררי ארוך מאוד. בעלייה מהכינרת — מצומת יהודייה לכיוון צומת קצרין דרום — הבוקסר הפגין שתוואי כזה אינו מטריד אותו כלל, ואם צריך ניתן לעקוף, בבטחה, גם רכב ארוך.
מיקום בורר ההילוכים מצוין, התפעול שלו טוב מאוד, ונקודת הצימוד גם היא זוכה לציון דומה. מעבר ליתרון בתנועה רגילה, ניתן בקלות לסדר מהירות זחילה, עניין חשוב בתמרון בשטחים מסחריים. צריכת הדלק במהלך הנסיעה, שכללה מגוון כבישים, כולל תנועה עירונית, פקקים וכיו"ב, הייתה ליטר אחד לכל 11 ק"מ.
נוחות הנסיעה סבירה, והבוקסר מסתדר ללא בעיות של ממש על כבישים משובשים ורחובות שהעירייה שכחה לטפל בהם. עם זאת, איכות הנסיעה אינה ברמה הזאת; רעשי הכביש נוכחים מעל 70 קמ"ש, כך גם רעשי רוח. מאחור נשמעו רעשים, לא מעט בגלל ההתקנה המקומית, כאשר הבוקסר עבר על שיבושי דרך.
היכולת הדינמית עצמה נאה, אבל ההגה רך מדי ואינו מספר תמיד לנהג מתי הוא מתחיל להפנות את הגלגלים. מספר הסיבובים מנעילה לנעילה עומד על 3.75, ועם קוטר סיבוב טוב, קל לתמרן את המסחרית הזאת גם במקומות צרים יחסית.
תעודת משלוח
פיג'ו בוקסר מציע חבילה מסחרית יעילה, מושב נהג טוב, מנוע משובח וביצועים טובים, ומוסיף לכך נוחות נסיעה סבירה. מנגד, הנדסת האנוש שלו אינה עדכנית כנדרש, איכות הנסיעה בו אינה מתעלה והוא חסר מערכות בטיחות עדכניות. האחריות, עם זאת, הורחבה השבוע (החל מ-23.12.2018) באופן משמועתי — כעת 5 שנים/200,000 ק"מ, ללא תשלום נוסף.
